אחרי שבועיים של הימלטות, הלם

Racheli

תמונה לפוסט אחרי שבועיים של הימלטות, הלם

אחרי שבועיים של הימלטות, הלם ותחושת ניתוק – פתאום הכל צף.
וזה כואב שקשה לתאר.

והסיפורים, והאנשים והמכרים…
מועצה אזורית אשכול היא מועצה גדולה עם קהילה קטנה.

כולם מכירים את כולם, אם לא אישית אז דרך חבר/ה, עסקים, משפחה ומכרים.

ועוד סיפור מגיע, ועוד נרצח, ועוד חטוף,
והכאב, הכאב לא נותן מנוח.

מתעוררת בבוקר ומייחלת שאולי כל זה היה בכלל סיוט, וחלמתי.
וזה לא באמת קרה, אולי זה היה בכלל חלום ממש רע.

אבל זה כאן, לא מרפה. ובתוך שברירי השניה שיש צחוק וחיוך,
מיד הרגע מתכסה בעלטה ובחושך.

ותחושה מוזרה ולא מוכרת מחלחלת אליי: אשמה.
שנשארנו בחיים, שלא עשינו מספיק, שאולי היה משהו שיכולנו לעשות ולא עשינו.

ואיך אני בכלל מעזה לחייך כשיש משפחות שהתרסקו, שחייהם נגדעו,
שהשמיים נפלו עליהם ברגע?

לאן מובילים את התחושות? את הכאב? את האשמה?

נגמרו לי המילים ואין לי תשובות.
אולי הזמן באמת מרפא ואולי נלמד לחיות עם הלב השבור, לנצח.💔

#הכאבשליהיום #עוד_נדע_ימים_טובים_מאלה #דיגיטל_מנטרה #מועצה_אזורית_אשכול

מאמרים קשורים

מאז ה-7 באוקטובר, כשהזמן עצר מלכת, אחרי פינוי מהבית למשך…
סבבי לחימה לא חדשים לנו וקורים, לצערנו, אחת לכמה חודשים….
אחרי שבועיים של הימלטות, הלם ותחושת ניתוק – פתאום הכל…

יצירת קשר

לורם איפסום הוא כינוי לטקסט חסר משמעות לחלוטין – הנקרא לפעמים גם דמי טקסט או ג’יבריש – ומיועד להיות ממוקם בסקיצות

דילוג לתוכן